פסק-דין בתיק ת"א 67081-06

מבוא

תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובע, יליד 1933, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 10.5.04, במהלך עבודתו כנהג אוטובוס המשמש להסעות תלמידים (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל), כתאונת עבודה.

הנתבעת אינה כופרת בחבותה לפצות את התובע על פי החוק. המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות

לאחר התאונה, פנה התובע לבית חולים "העמק" בעפולה והתלונן על כאבים בגב ובידיים. התובע שוחרר לביתו עם הוראות להמשך מעקב אצל רופא אורטופד וטיפול תרופתי.

ועדה רפואית של המל"ל, קבעה את נכותו של התובע, בשיעור של 10%, בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני,  החל מיום  8.8.04.

התובע הגיש בשנת 2008, בקשה להכרה בהחמרה במצב אך בקשתו זו נדחתה. בקשה נוספת להכרה בהחמרה במצב, התקבלה. ועדה רפואית של המל"ל, אשר בדקה את התובע, ביום 12.4.11, קבעה כי מצבו של התובע אכן החמיר והעריכה את נכותו, בשיעור של 20%, בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני וזאת החל מיום  24.2.11.

הנכויות הרפואיות, כפי שנקבעו על ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל, בתקופות השונות, הינן בגדר קביעה על פי דין, כמשמעה בסעיף 6 ב' לחוק, ומחייבת לצרכי תביעה זו.

הנכות התפקודית והפסדי השתכרות

עובר לתאונה, התובע עבד כנהג אוטובוס המשמש להסעות תלמידים, אצל מר יצחק כהן (להלן: "כהן"). בהתאם להסכם העבודה  שנחתם בין השניים ביום 19.4.04 (נספח כב' לתיק המוצגים מטעם התובע), התובע אמור היה להשתכר מעבודתו זו, סך של 2,800 ש"ח לחודש. התובע הספיק לעבוד 16 יום בלבד עד ארוע התאונה. 

לאחר התאונה אושרה על ידי המל"ל, תקופת אי כושר של 3 חודשים, במהלכה שולמו לתובע דמי פגיעה. התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר, על בסיס השכר המוסכם. הפיצוי בגין תקופה זו, מסתכם בסך של 8,400 ש"ח (2,800 ש"ח * 3) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מאמצע התקופה  (1.6.04), סך של 12,675 ש"ח

התובע טוען כי אלמלא התאונה,  היה ממשיך לעבוד כנהג אוטובוס, לפחות עד גיל 80 אם לא למעלה מכך ועותר לפסיקת פיצויים בגין הפסד השתכרות מלא.

הנתבעת טוענת כי התובע אמור היה לעבוד, תקופה קצרה של 3-4 חודשים בלבד. לצורך הוכחת טענתה זו, זימנה הנתבעת לעדות את כהן אשר ציין בתצהירו, כדלקמן: " התובע היה אמור לעבוד אצלי תקופה קצרה, של כ- 3-4 חודשים בלבד, שכן לאחר תקופה זו תכננתי להכניס את בני לעבודה כנהג, ברכב בו נהג התובע ובמקומו של התובע" (סעיף 2 לתצהיר נ/1).  בחקירתו הנגדית, הוסיף כהן והעיד כי עובר לתאונה, היו ברשותו שלושה כלי רכב וכי לאחר התאונה "חיסל" את העסק באופן שנשאר ברשותו, כלי רכב אחד אשר הוא עצמו עובד עליו. כהן נשאל מדוע לא נרשם  בהסכם העבודה המפורט שנערך בינו לבין התובע כי מדובר בתקופת עבודה קצובה של שלושה ארבעה חודשים, והשיב כי התובע ידע זאת שכן דובר ביניהם שהתובע יעבוד עד שבנו ישתחרר מהצבא ויכנס לעסק. 

הנתבעת מוסיפה ומפנה  בהקשר זה, לדו"ח רציפות ביטוח (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת), ממנו עולה כי בשנים שעובר לתאונה, התובע עבד חודשים ספורים בלבד בכל שנה וטוענת כי נוכח גילו של התובע, אשר היה כבן 71 בעת אירוע התאונה ולא עבד במקום עבודה קבוע ומובטח, לא סביר כי  היה ממשיך לעבוד גם אלמלא התאונה.

בנסיבות העניין, סבורה אני כי בהתחשב בכך שהתובע עבד, בהיותו כבן 71, קיימת אפשרות שהיה ממשיך לעבוד, משך תקופה נוספת.  הנכויות שנקבעו לתובע, בגין הפגיעה בגב, הינן בגדר נכויות תפקודיות מעצם טיבן וטבען ובמיוחד כשמדובר בעבודה כנהג אוטובוס. יחד עם זאת, ראיתי להביא בחשבון כי התובע סובל מנכות קודמת, בשיעור של 39%, בגין פגיעתו בתאונה קודמת שארעה לו בשנת 1991 (עמ' 11 לפרוטוקול) וכי בשנים שעובר לתאונה, עבד באופן מזדמן וחלקי ביותר.

מדו"ח רציפות הביטוח עולה כי בשנת 2001, התובע עבד משך 9 חודשים. בשנת 2002 עבד משך חודשיים בלבד ובשנת 2003, עבד חודש אחד בלבד, במשך השנה כולה. צמצום זה בהיקף העבודה, מתיישב עם גילו של התובע, שהיה כאמור כבן 71, בעת אירוע התאונה. זאת ועוד, התובע עבד כשכיר ומעדותו של כהן עולה כי עובר לתאונה, התקבל לעבודה למשך תקופה קצובה וקצרה. בנסיבות אלה, כאשר לא היה לתובע מקום עבודה קבוע ומובטח ועבודתו אצל כהן, היתה לזמן קצר, סביר כי גם אם היה מוצא עבודה נוספת, כנהג שכיר, מדובר היה בעבודה חלקית ולתקופות קצרות, כפי שהיה בשנים 2002-2003. בנסיבות אלה ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, מעבר לתקופת אי הכושר, על דרך הערכה גלובלית.

בהתחשב בגילו של התובע בעת התאונה ובכך שיתכן ויכול היה להמשיך ולעבוד, באופן חלקי  ומזדמן, במשך כשלוש שנים נוספות, ובהתחשב בכך שלגבי התקופה שעד פברואר 2011, נקבעה נכות בשיעור של 10% בלבד, ראיתי להעריך את  הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בסכום גלובלי של 10,000 ש"ח  (בהתאמה להפסד בשיעור 10% משכר של 2,800 ש"ח למשך תקופה של כשלוש שנים, בהנחה שהתובע  היה עובד ברציפות משך תקופה זו -  מה שכאמור, לא קרה בשנתיים שעובר לתאונה).